לפני כמה חודשים התקבלו החדשות המדאיגות. שכיית החמדה של ילדותינו, חוף פלמחים, הולכת להעלם. להפוך לעוד מפלצת בטון, בעסקה מהסוג הכדאי מאוד לכל הנוגעים בדבר, כמובן על חשבון הכלל.

התרגלנו כבר לנגיסות המתמידות בסביבה, המשאירות אותה אנוסה מרוטה וכואבת, אך זה קורה אך ורק בשל עצימת עיניים מצידנו. יש באפשרותינו לעצור את ההדרדרות הזו ולשנות את כיוון הזרימה מהרס לשחזור. להחזיר את הסביבה למצבה הטבעי.

כובד האחריות למצב התחוור לי עם הולדת ביתי. ברור לי כי אצטרך לתת את הדין בפניה על שהייתי חלק ממכונה הרסנית זו שדורסת את הסביבה ומשאירה רק חרבה לדור שלה. ברור יהיה שידעתי והיה באפשרותי לעשות מעשה.

מאז בשורת האיוב, ביקרנו את החוף בצורה תכופה יותר, השתתפנו באירועים המדברים בעד הצלת חוף פלמחים, ואנו מלאים תקווה, אך עדיין מודאגים מאפשרות שתאוות הבצע האופיינית כל כך בימינו תגזול גם את נקודת האור הזו.

אולי אפשר לנצל את הנקודה הזו כמנוף לשינוי. כנקודה בה הגלגל משנה כיוון, והדאגה לסביבה הופכת לראשונה במעלה, לפני כל אינטרס פרטני.

בבלוג אבחן סוגיות איכות הסביבה, אספר על פתרונות שמצאתי לנכון ליישם, ועל בעיות שעדיין לא מצאתי להן פתרון. אני מנסה לעשות מעשה. ואת/ה?